תחרות אופניים ראשונה לנשים

ברמה האבולוציונית כולנו שואפים להגן על עצמנו. לדאוג לקיום בסיסי של אוויר, מים, ומזון. להתחמם כשקר לנו ולהצטנן כשחם לנו. להישאר בסביבה מוכרת ומוגנת, מוקפים באנשים שאכפת להם מאיתנו, ולדאוג לביטחוננו האישי.

שגרה הינה אחת מן הדרכים ליצור בטחון. לקום באותו מקום ובאותה שעה בבוקר, לעשות את אותם דברים במהלך היום, לאכול את אותו מזון, לעבוד באותה עבודה, לדבר עם אותם אנשים, ולמעשה להיצמד למוכר והידוע. בשגרה יש וודאות. וודאות יוצרת תחושת שליטה. שליטה יוצרת ביטחון, והביטחון יוצר רוגע ומפחית את הצורך בהתמודדות. התמודדות עם הבלתי מוכר והלא וודאי.

כולנו כבני אדם נמצאים במקום כלשהו על קו הרצף שבקצהו האחד נמצאת השגרה האולטימטיבית ובקצהו האחר נוצרים ללא הפסק גירויים ושינויים. המיקום שלנו על קו הרצף הזה מבוסס על נטייתנו הגנטית, החינוך והערכים שספגנו בצעירותנו, והסביבה הנוכחית בה אנו חיים. אחדים מאיתנו לעולם יזמינו את אותו הסלט או הסנדביץ' בארומה ואחרים יבחרו בכל פעם במשהו אחר. "ללכת על בטוח" אנחנו קוראים לזה בשפה היומיומית או "לחפש ריגושים חדשים", כלומר לנסות דברים חדשים שנתפסים בעינינו כמעניינים, נחמדים, וכיפיים, אבל נראים לפעמים גם קצת לא מוכרים ומפחידים. כשמדובר בסנדביץ' חדש אבל לא טעים שהזמנו בארומה הרי שבסך הכל הלך הכסף והלך התור. לא כיף אבל גם לא אסון גדול. בטח לא משהו שמאיים על עצם קיומנו או עלול לעורר פחדים "רדומים" ולפגוע בביטחוננו העצמי.

אבל החיים (למזלנו) הם לא רק סנדביץ' כזה או אחר בארומה. בחיים אנחנו חוששים לפעמים להתנסות במשהו אחר וחדש עבורנו כיוון שהוא בלתי מוכר, ומהמעט שאנחנו כן יודעים, נראה לנו שאין לנו את המשאבים להתמודד עם הדבר החדש והשונה הזה. או במילים אחרות אנחנו נמנעים מלעשות משהו שנראה לנו כיף ומיוחד בגלל חששות ופחדים שמקננים בנו. טיול אופניים בטוסקנה

חששות ופחדים הם דבר טבעי ונורמאלי ובמקרים רבים אפילו חיובי. למעשה, כאשר מדובר בפחדים המאיימים על קיומנו, הפחדים מהווים מנגנון הגנה אבולוציוני הנועד לשמור על חיינו. תארו לעצמכן שהיינו נפגשים עם אריה או קרנף באמצע הג'ונגל וצועקים לו "לא מפחדים", לא נשמע כרעיון טוב במיוחד. אבל חששות ופחדים עלולים במקרים אחרים למנוע מאיתנו להגשים את שאיפותינו ולהיות מאושרים. הם עלולים לשתק אותנו. למנוע מאיתנו לפעול בכיוון מסוים. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם כן הינה "האם אנחנו נמנעים מלקחת חלק בפעילות מסוימת למרות שהיינו מאוד רוצים, רק בגלל החששות והפחדים שלנו מפני המשמעויות?"

במידה והתשובה לשאלה הזו חיובית השאלה המתבקשת הינה: "ממה בדיוק אנחנו כל כך חוששים?" כלומר מהו בדיוק החלק בפעילות שמרתיע אותנו? כשמדובר בהשתתפות במרוץ אופני כביש אני יכול לחשוב על חשש שנובע מחוסר ניסיון ואי הכרת הספורט. כלומר "תסמונת ארומה". אני מתחרה רק בטריאתלון כי אני טריאתלטית ואני מכירה טוב את הספורט והמשמעויות שלו." אני לא מזמינה סנדביץ' אחר בגלל שאני תמיד מזמינה סנדביץ' חביתה". מהיום שפתחו את ארומה אני מזמינה סנדביץ' חביתה, זה טעים לי אז למה לנסות משהו אחר?". אבל אז יום אחד את נכנסת לסניף המקומי של ארומה ומגלה שהתרנגולות עשו שביתה בלול והחליטו להפסיק להטיל ביצים. אין סנדביץ חביתה. מזועזעת מהרעיון שתאלצי לשנות את מזמינה לך סנדביץ אחר. כשקוראים בשם שלך ואת לא רואה את קצוות החביתה מציצים מתוך פרוסות הלחם את בטוחה שקראו למישהי אחרת בשם זהה לשלך. מבוישת את מביטה סביב ואז בצעדים קטנים את פוסעת לעבר הדלפק לקחת את סנדביץ ה"לא חביתה" שלך. בלב את אומרת לעצמך שבטוח זה לא יהיה טעים ואת לוקחת ביס קטן רק כדי שאף אחד לא יגיד שאת מקובעת, בטוחה שבעוד שנייה תשליכי את הכל לפח הקרוב. אבל אז מגיעה ההפתעה. הסנדביץ לא חביתה שלך שכבר הספקת לפתח כלפיו יחסי עוינות מתגלה כטעים. לא סתם טעים. מאוד טעים. טעים אפילו כמו הסנדביץ חביתה שלך. טעים מספיק כדי שמעתה והלאה תוכלי לגוון קצת ומידי פעם להזמין דווקא אותו.

חששות אחרים יכולים להיות קשורים לרכיבה המהירה בדבוקה כאשר גלגל כמעט נושק לגלגל שלפניו. בואו נתחיל מהסוף הפעם. לרכב בדבוקה זה אכן מפחיד. את "מפקידה" את גורלך בידי הרוכבות האחרות ונאלצת לסמוך עליהן ולקוות שהן בעלות אינטרס משותף לשלך וגם הן רוצות להישאר על הגלגלים ומעדיפות להימנע ממפגש אינטימי עם האספלט. אני נוהג להשוות זאת ליום הראשון בבית הספר. כולם רוצים למצוא חברים חדשים אבל חוששים שלא יצליחו לעשות זאת. בסוף ההפסקה הגדולה כבר אף אחד לא נותר לבדו. "תובנה/בינה קבוצתית" קוראים לזה לפעמים. הקבוצה מפתחת נשמה, אופי, ואישיות, הרבה יותר מהר ממה שאנחנו יכולים לצפות. גם בדבוקת הרוכבים התהליך הזה מתרחש תוך דקות. רכיבת אופניים הינה הספורט התחרותי האישי הכי קבוצתי שיש. כל אחד רוכב באופן עצמאי ונפרד מחבריו לקבוצה אבל הוא כפוף להוראות המאמן ומצוי במקום כלשהו בהיררכיה הקבוצתית על פי תפקידו המוגדר. כל פעולה מוכתבת על ידי התפקיד וההוראות הטקטיות הנגזרות ממנו. רכיבת אופניים הינה גם הספורט התחרותי הכי הוגן שיש. כולם רוצים להגיע ראשונים אל קו הסיום ולכאורה ניתן היה לצפות שהחוקים היחידים שהתקיימו בספורט הזה יהיו חוקי הג'ונגל, כלומר החזק שורד והחלש לא רלוונטי ולא מעניין. אבל בפועל קיימת בספורט הזה תרבות ואתיקה כמוה לא ניתן כמעט למצוא באף ספורט תחרותי אחר. עד כמה שהדבר הזה נשמע תמוה ההוגנות היא העיקרון המנחה בדינמיקה של הדבוקה. כולם מבינים שעל מנת להגיע ראשון אתה קודם כל צריך להגיע. כלומר יש אינטרס משותף שהדבוקה תמשיך להתקיים ותתקדם ביעילות. כולם רוצים להישאר על הגלגלים וכולם מבינים שעדיף שגם האחרים יישארו על הגלגלים שלהם. בפועל המשמעות הינה שאת אכן מחויבת לסמוך על ה"מתחרות" שלך במרבית הזמן, דבר שהוא מנוגד לכל הגיון ספורטיבי תחרותי מוכר. אבל בפועל (לפחות באופן זמני) המתחרות שלך הופכות ל"אנשים שאכפת להם ממך" בדיוק כפי שכתבתי בפיסקא הראשונה. כלומר כאלו שידאגו לבטחונך.

זה נכון. יש משהו מאוד לא טבעי בלסמוך על אנשים אחרים (ובמיוחד שהם מתחרים שלך) באופן כל כך טוטאלי. ההצמדות לגלגל שלפנייך מעוררת לפעמים תחושה של חוסר שליטה בגורל שלך. חוסר וודאות לגבי מה שעומד לקרות. רובנו חונכנו לדאוג לעצמו ולשלוט בגורלנו. הרכיבה בדבוקה סותרת בדיוק את העקרונות האלה ולכן כל כך קשה להתגבר על החששות והפחדים ממנה. אבל יש בתחושה הזו גם סוג של עונג עילאי. תחושה של אדרנלין מטורף השמור לחוויות שעבורן אנחנו בדרך כלל נאלצים לשלם הרבה מאוד כסף. הדבוקה מתקדמת במהירות של 40 קילומטרים לשעה, גוש רוכבות אחוד ששועט קדימה ושואב אותך לעבר מהירויות שטרם הכרת. כיף אדיר.

יש פחדים שקשה לנו להסתדר ולתפקד בחיים היומיומיים אם אנחנו לא מתגברים עליהם. יש פחדים אחרים שכביכול לא מונעים מאיתנו לתפקד כמו אנשים אחרים אבל עמוק בתוכנו היינו מאוד שמחים להתגבר עליהם ולעשות מה שאנחנו רוצים מבלי להיות מוגבלים. מרוץ הכביש הראשון לנשים, ויותר מכך האימונים לקראת המרוץ הם הזדמנות פז להרבה רוכבות וטריאתלטיות שבמשך שנים מרגישות מוגבלות בגלל חוסר מיומנות ובטחון ברכיבה. הזדמנות להתחיל בתהליך של התמודדות ושינוי. החדשנות והראשוניות, הגיוון, והכיף הגדול הם רק הבונוס.

בהרצאה המתוכננת אציע מגוון כלים מעשיים להתמודדות עם החששות והפחדים מפני רכיבה בדבוקה והשתתפות במרוץ.