סיפור אישי

כששואלים אותי מה ההבדל בין רכיבה בתחרות נג"ש לבין רכיבה בטריאתלון (ללא דרפטינג) אני עונה שבתחרות נג"ש אתה מנסה להגיע הכי מהר שאתה יכול מקו הזינוק לקו הסיום. בטריאתלון לעומת זאת, אתה מנסה להגיע הכי מהר שאתה יכול משטח ההחלפה בסיום השחיה לשטח ההחלפה בתחילת הריצה תוך שאתה מנסה למזער את השפעת הרכיבה על הריצה. התשובה הזאת, הגם שהיא נשמעת גם מתחכמת וצינית, מסכמת בעיני את הכל. כדי להיות טריאתלט טוב צריך להיות רוכב מצויין ואז לרכוב חזק אבל שקול. אופני הרים אם כן, הם לדעתי עוד כלי בארגז הכלים של הטריאתלט המנסה לשפר את יכולת הרכיבה שלו. בדיוק כמו הטריינר או מד הוואטים. כולם נועדו למטרה אחת-לשפר את יכולת הרכיבה של הטריאתלט. אמצעי. לא מטרה בפני עצמה. אז כיצד רכיבת הרים תשפר את יכולת הרכיבה שלכם? הנה כמה מהיתרונות הגלומים ברכיבת הרים:

 

  • טכניקת דיווש-טכניקת דיווש יעילה עשויה לשפר את ההספק שהרוכב מייצר וכתוצאה מכך את המהירות. רוכב בעל טכניקת דיווש יעילה מסוגל לשבת על טריינר ולדווש עם רגל אחת בלבד בכל פעם באופן רציף וחלק. אין דחיפה ואין משיכה. רק פעולה אחת עגולה והרמונית. רעש אחיד ללא קפיצות או שינויים במתח השרשרת. אפשר לשפר את זה בכביש, אפשר על הטריינר, ואפשר ברכיבת הרים בשטח עם עליות וקרקע לא יציבה. ברכיבת הרים כדי לטפס מבלי לאבד אחיזה בגלגל המניע (אחורי) צריך לפזר נכון את משקל הגוף וצריך לדווש יעיל. על כל דיווש לא יעיל ולא עגול אתה משלם בנפילה. לפעמים אתה מזהה קרקע לא יציבה ומתגבר עליה באמצעות מספר סיבובי דוושות מהירים מאוד. ברכיבת הרים אתה לומד לשנות קצב דיווש באופן מיידי בהתאם לתנאי הקרקע. תרצה או לא תרצה טכניקת הדיווש שלך משתפרת. טיול משפחתי עם אופניים באיטליה
  • טכניקת רכיבה ושליטה באופניים- בדואתלון מודיעין האחרון מסלול הרכיבה היה מאוד טכני. כיכרות, פניות של 90 מעלות, פניות פרסה, עליות, וירידות. רוכב בעל טכניקה טובה ומיומנות גבוהה, יכול היה לרכוב 2 דקות מהר יותר מרוכב בעל כושר גופני זהה אבל טכניקה נחותה. רכיבת הרים היא רכיבה טכנית. השליטה באופניים היא לא אופציה. אם אתה לא שולט באופניים אתה פוגש בקרקע. אבנים, חריצים, בורות, מדרגות, קוליסים, ודרדרת. הכל קורה מהר והרוכב חייב להגיב ולהגיב נכון. אחרי שאתה רוכב הרים בשישי רכיבת הכביש בשבת נראית לך כמו הילוך איטי. ברכיבת הרים הרוכב והאופניים הם יחידה אחת אפילו יותר מבכביש. המון עבודה עם משקל גוף, והמון שינוי תנוחה, הילוכים, וסל"ד. כמעט ואין רגע דל. הרוכב חייב להיות מרוכז מאוד במשך שעות ללא הפוגה. אבל טכניקת רכיבה ושליטה באופניים הם לא רק אמצעי לשיפור מהירות הרכיבה. טכניקת רכיבה חשובה כיוון שבטריאתלון בכלל ובטריאתלון ארוך בפרט, אתה צריך לעשות עוד הרבה מאוד דברים תוך כדי הרכיבה. במיוחד לאכול ולשתות. ורוכב מיומן יאכל וישתה בבטחון גם אם יורד גשם או שהמסלול טכני. הוא ישאר על הארובאר בתנוחה אווירודינמית גם כשכולם יחששו ויעברו לישיבה זקופה.

בטיחות-רכיבת הרים בטוחה יותר מרכיבה על הכביש. אומנם הרוכב עלול להיות מעורב בתאונה-נפילה עצמית. אבל הסיכוי לתאונות עם כלי רכב נמוך בהרבה. נפילות קורות. אבל מרביתן מסתיימות בחבטות קלות והרבה אדרנלין. לרוכבים או טריאתלטים המתגוררים באזורים סואני תנועה רכיבת הרים היא כמעט האלטרנטיבה היחידה לטריינר.

  • אימוני בסיס 2'- מרבית רוכבי ההרים התחרותיים מבצעים את אימוני הבסיס שלהם בכביש. אימונים בינוניים וארוכים בעצימות נמוכה יחסית. אבל אחרי תקופת הבסיס הראשונית על הכביש אפשר לחזור לשטח ולעשות אימוני בסיס מעט אינטסיביים יותר על שבילים נוחים וזורמים. קצת שינויי קצב עדינים, שינויים בטופוגרפיה, בסל"ד, ובדופק. הכל כדי להכין את הגוף לקראת אימוני האיכות העצימים.
  • אימוני פארטלק- אימוני פארטלק הם אימונים המבוססים על שינויים. לא בהכרח בסדר ובמבנה סדור ומוגדר. הגוף לומד ומסתגל לשינויים. הוא מתאושש מהר יותר מכל מקטע עצים. טריאתלטים מתאמנים בדרך כלל כמו שהם מתחרים. מונוטוני ואחיד. זה אומנם חשוב להתאמן באותו אופן שבו נרכוב בתחרות. אבל חשוב גם להתאמן אחרת. לאמן את המעטפת. רכיבת הרים היא באופיה רכיבת פארטלק כברירת מחדל. השטח הוא לא כביש ישר או עליה של 45 דקות. במרבית השבילים והדרכים השינויים קורים במונחים של שניות או מקסימום דקות. קל יותר להגיע לדפקים גבוהים ברכיבת הרים בהשוואה לרכיבת כביש. כל מה שצריך הוא עליה קצרה עם קצת סלעים ודרדרת והרבה מוטיבציה וכח סבל.
  • גיוון-רכיבת הרים שבועית עשויה להוות שובר שגרה לטריאתלט. משהו אחר ושונה. גם תחרות הרים מזדמנת.
  • התמודדות מנטלית-הכביש הוא סטרילי יחסית. לטוב ולרע. בשטח כמעט ואין רכיבה שאתה לא מסיים מלוכלך מאבק, בוץ, או שניהם. קוצים, פנצ'רים, ענפים בגובה העיניים, אין דבר כזה שאין דבר כזה. הכל קורה לך. אתה מסיים שעתיים רכיבה אינטסיבית בשטח עם סכין בין השיניים ויודע ששום טריאתלון כבר לא ישבור אותך.

 

סיכום

בסדרת הכתבות בנושא אופני ההרים ניסיתי לקרב את קהל הטריאתלטים וספורטאיי המרחקים הארוכים אל התחום. כולי תקווה שגם אם אין לכם כוונה לסור מחר לחנות האופניים הקרובה אליכם ולרכוש לעצמכם אופניים, לפחות עכשיו אתם מבינים את ההגיון בשגעון. נתראה בטריאתלונים ובתחרויות הארוכות אבל גם בשבילים ובסינגלים.