הצבת מטרות ותהליכי בקרה אצל רוכבים

החיים של כל ספורטאי בענף הישגי מחולקים לתקופות. כל שנה מחולקת לתקופת הכנה, עונה מרכזית, שיא העונה, ותקופת מנוחה ופגרה. המטרה בכל עונה ובמיוחד בשיא העונה הינה להגיע ליכולות טובות יותר מבעונה הקודמת. על מנת לעשות זאת צריך קודם כל לדעת במה להתמקד ובעיקר באיזה תחומים צריך להתקדם על מנת לשפר את היכולות. אחד מן הכלים המרכזיים לשיפור המיקוד של הספורטאי הינו תהליך המשוב. בבית הספר קראנו לזה "יום הורים" ובצבא נהגנו לכנות את זה "שיחות חתך". אבל משום מה תהליך המשוב אינו מושרש דיו בתרבות הספורט ההישגי למרות חשיבותו הרבה. רבים מן המאמנים נוהגים פשוט "לזרום עם העונה" ולהסתפק בהערות ומשובים קצרים תוך כדי האימונים והתחרויות. כתוצאה מכך הספורטאי אינו יודע במה עליו להשתפר, כיצד הוא יכול לעשות את זה, ומה מצבו הנוכחי בכל שלב של העונה. למעשה הספורטאי "חי בוואקום". הוא מתאמן, מתאמץ, משתדל, אבל בלי הכוונה של המאמן כלל לא בטוח שהוא מפנה את האנרגיות שלו בכיוונים הנכונים.

 

הדרך היעילה ביותר ליצירת תהליך משוב יעיל הינה בניית מערך מוגדר ומתוכנן הפרוס לאורך העונה. אחד האמצעים הטובים ביותר הינה שיטה הקרויה "הצבת מטרות".  התהליך מתבצע בעזרת פורמט קבוע הממולא על ידי כל ספורטאי בתחילת העונה בתהליך של סיעור מוחות עם המאמן שלו. כלומר המאמן יושב עם כל ספורטאי בתקופת ההכנה של העונה וממלא עימו את דף הצבת המטרות שישמש אותם לאורך העונה כולה. המטרות צריכות להיות מאתגרות אך אפשריות להשגה והן צריכות להיות ברורות ומדידות. המטרות מחולקות ל"מטרות עונתיות" ול"מטרות ביניים". המטרות העונתיות עוסקות בתמונה הכוללת כלומר לאן הספורטאי רוצה להגיע בסיום העונה. לדוגמא שחיין יכול לרשום: "להעפיל למשחה הגמר במשחה ל100 מטרים חתירה באליפות הארץ". מטרות הביניים הן אלה שאמורות לסייע לו להשיג את המטרות הכלליות והן מחולקות לפי קטגוריות: מטרות פיזיולוגיות, מטרות טכניות, מטרות מנטאליות, ומטרות כלליות. לצד כל מטרה נרשמים האמצעים הפרקטיים להשגתה. לדוגמא אם שחקן כדור מים מציב מטרה "להיות מסוגל לשחות 100 מטרים עם הראש מחוץ למים ב1:20" ייתכן והאמצעי להשגת המטרה הינו "ביצוע שני אימוני חיזוק בחדר הכושר בכל שבוע". חופש עם רכיבה באיטליה

 

תהליך הצבת המטרות מסייע ליצירת מיקוד ומשמש מנוף לתהליך המשוב התקופתי. ניתן להגדיר את תקופת המשוב בהתבסס על זמנים ולבצע אותו כל תקופת זמן מוגדרת  או לבסס אותה על מבנה העונה עצמה כלומר אחרי ההכנה, אחרי חצי עונה, בסיום העונה הרגילה, ולפני השיא וכדומה. בכל סיום תקופה יושבים הספורטאי והמאמן עם דף המטרות שמולא בתחילת העונה, בודקים כיצד הספורטאי מתקדם, ועורכים שינויים קלים בהתאם לצורך. בסיום העונה הם יושבים בפעם האחרונה ומסכמים את העונה שחלפה וכיצד הספורטאי עמד במטרות שהם הציבו תוך כדי מבט ראשוני לעונה הבאה.

 

מלבד היעילות של תהליך הצבת המטרות והמשוב התקופתי למיקוד של הספורטאי, השיחות התקופתיות מחזקות את הקשר של הספורטאי עם המאמן שלו ומאפשרות לשניהם לשוחח בנחת במשך מספר דקות בארבע עיניים. הספורטאי חש כי המאמן מתעניין בו ומשקיע בו באופן אישי וזו הזדמנות מצויינת עבורו לשאול את המאמן שאלות, להציע הצעות, לבקש בקשות, ואפילו לתת לו משוב על תפקודו (נושא קרוב אך שונה). כתוצאה מכך שני הצדדים חשים מחוייבים זה לזה והסיכוי שלהם להצליח ביחד גדל.

 

בענפים קבוצתיים תהליך הצבת המטרות והמשוב דומה מאוד אולם הוא נערך קודם כל ברמה הקבוצתית ורק אחר כך ברמה האישית. כלומר הקבוצה ממלאת עם המאמן טופס הצבת מטרות קבוצתי בתחילת העונה והמטרות של כל ספורטאי מבוססות בחלקן על המטרות של הקבוצה כולה. גם המשוב מתבצע קודם כל ברמה הקבוצתית ומהווה הזדמנות לשני הצדדים לשוחח בנחת ולמנוע פערים בתפיסה ובגישה.

 

עקרונות אלה נכונים למעשה לכל ארגון באשר הוא ולא רק לספורטאים וקבוצות. ההנחה שאנשים בוגרים ומנוסים לא צריכים מטרות ומשוב היא שגויה לדעתי.